This is a subtitle for your new post

New Paragraph

כולנו רוצים להצליח, להגשים חלומות, להיות מאושרים, ולא לסבול. נשמע די טריביאלי. ובכל זאת, חלק מהאנשים מצליחים להצליח, וחלק לא. אז יש שיגידו – יש לו מזל, או היא נולדה מוצלחת, ואני לא כזה. לכאורה, זו עוד אמירה שגרתית, אבל היא מקפלת בתוכה את השקפת חיינו על העולם בכלל ועל הצלחה ויכולת השגת מטרות בפרט. גם מי שמאמין שהוא יוכל להצליח צודק, וגם מי שמאמין שאין באפשרותו להצליח, צודק וזאת, כיוון שהאמונה שלנו היא המצפן התודעתי שלנו, דרכה אנחנו חיים את החיים, ומקבלים תוצאות, בהתאם. האמונה שלנו עלינו ועל העולם, נוצרה אי שם בילדות, יש אומרים אפילו בזמן ההריון, ויש שחושבים שבאנו איתה מגלגול קודם. אירוע מסוים בילדות, שיכול להיות שהיה טראומטי וחריף, (אבל יכול להיות שהיה שגרתי לכאורה, ואנחנו פירשנו אותו כטראומטי), שהותיר בנו חותם, או לחילופין, חזרתיות של אירועים משפיעים לשלילה בילדות, כמו אלימות כלשהי, מכל סוג שהוא, או אפילו אמירה של מורה בהיסח הדעת, התעלמות של מישהו משמעותי וסמכותי כמו הורה, קרוב משפחה, מורה, מנהל, מאיתנו, יכולים ליצור בנו אמונה שלילית על עצמנו כמו "אני שקוף, לא רואים אותי", או "אני לא מספיק טובה, חכמה, כ

אנחנו נוטים לחשוב, שהרגשות שלנו פשוט מתפרצים, קיימים, מנהלים לנו את החיים, ואין לנו מה לעשות, אלא להיכנע להם. מה אפשר לעשות? הוא הרגיז אותי, אז אני כועס, וכשאני כועס, אני מתפרץ. אז זהו שלא. אפשר להמשיך לדגול בתאוריה הזו, אבל אז אנחנו הופכים לקורבנות של אחרים שמפעילים אותנו ואת התפרצות הרגשות שלנו, ואפשר לשנות את המחשבה, לשנות גישה, לקבל אחריות ולהפוך למנהלים ולמנהיגים של חיינו. הרגשות מציפים אותנו, כתוצאה מטריגר שאנחנו פוגשים. הטריגר הזה, מתחיל לעלות אצלנו בגוף בצורה מעוררת, ולהפעיל אותנו. הוא יכול להיות אמירה של מישהו כלפינו, תנועת יד מזלזלת, פעולה שמישהו עשה, או לא עשה, והופס, פתאום אנחנו מרגישים פגועים, כואבים, מתביישים, אשמים, כועסים, ועוד שלל רגשות שליליים. הרגשות השליליים מורידים אותנו, מחלישים אותנו, ומביאים אותנו ללופ של התנהגות שלילית, שפוגעת בנו ובאחרים. אז בואו נראה איך אפשר לנהל אותם?  כשהרגש עולה, לתת לו להיות נוכח, לא להתנגד לו, כי כל מה שאנחנו מתנגדים לו, גדל. לזהות את הרגש, ולהמשיג אותו. לקרוא לו בשמו, האם זה כעס, האם כאב, האם גם וגם? כשנדע מהו הרגש, נוכל לטפל בו. להתייחס אליו ואל עצמנו בחמלה וכבוד, לא להתבייש שאנחנו מרגישים אותו, זה בסדר. הוא עולה כדי לאותת לנו על צורך פנימי שלנו, שלא מומש. למשל על צורך באהבה, צורך בביטחון, בהכרה, שיראו אותנו, צורך באהבה ועוד) לשנות את ההתייחסות אליו, את המחשבה כלפיו: במקום לומר "אני כועסת" (שזה מכליל את כל כולי והופך אותי לגוש של כעס) , לומר – "יש בי כעס", זה מונע הזדהות עם הרגש. אם יש בי חלק כועס, לא כולי כועסת, ויש בי גם חלקים אחרים, וכך אוכל להתבונן בחלק הזה ולשנות אותו. לשתף ברגשות שלנו, בין אם לשתף אחרים, חברים קרובים, בני זוג, משפחה, ובין אם מאמן ומטפל. רגש חסום ולא מאוורר, יוצר מחלות, כי הוא כלוא בגוף שלנו. כשנשתף, חלק מהרגש ישתחרר מאליו, ואולי נראה שזה לא כל כך חזק כמו שליבינו אותו. אפשר להשתמש בכתיבה ככלי לשחרור, לכתוב מה אנחנו מרגישים, ולמה אנחנו מרגישים כך, מה היינו רוצים שיהיה אחרת. לשאול את עצמנו, מה הרגש בא להגיד לי? מה אני צריך או צריכה כעת? והרגש הזה מעורר אצלי, האם אני צריכה שמישהו יחבק אותי וארגיש אהובה, האם אני צריכה חיוך ממישהו שייתן לי הרגשה שאני בסדר, טובה כמו שאני, האם אני צריכה שקט, להיות עם עצמי? להבין עם עצמי, מה השיעור שלי מהאירוע שקרה, מהרגש שהתעורר בי? מה אני יכולה ללמוד מזה על עצמי, ועל דרך ההתמודדות שלי? לברר עם עצמי, מה אני רוצה להרגיש במקום הרגש השלילי הזה? האם אני רוצה להרגיש שמחה, ביטחון, עוצמה, רצויה, אושר, הנאה, סיפוק? לחשוב, איך אני יכולה לפתור את זה? מה יאפשר לי להרגיש רגש חלופי? אילו פעולות עלי לעשות כדי להרגיש רגש חיובי? ולעשות אותן. על מה אני מסכימה לוותר, כדי לחוות את ההרגשה החיובית החדשה? למשל, לוותר על הזדקקות לתשומת לב מאחרים, וכך אוכל להתגבר על האכזבה, שהם לא נותנים לי, וארגיש טוב עם עצמי, ללא קשר לאחרים. למצוא בתוכי את הדרך לספק את הצורך מבפנים, למשל, לתת מעצמי לאחרים, ואז ממילא אחווה סיפוק, הנאה, עוצמה פנימית, ואהיה מוקפת באהבה. כשאנחנו מוצאים את הדרך לטפל ברגשות שליליים שמתעוררים בנו, ומבינים את הצורך שהם באו לומר לנו, אנחנו יכולים להחליף את המחשבות לגביהם, וליצור במקומם רגשות חיובים, שיאפשרו לנו לחיות חיים מיטיבים מתוך עוצמה פנימית.